רגעים נצחיים ומביכים מבית הספר

אין ספק שימות נפלאות ומביכות קורות לכל אחד מאיתנו מתקופת בית הספר. אלו הרגעים שנותרים איתנו לעד, חייכים בזיכרון שלנו כמו מעטפה צבעונית של זכרונות מילדות. נכנסים לסיפורים של הומור, קצת קרוניים, אך בוודאי יעניקו לכל קורא קצת ניחואים מתוך המציאות הקסומה של בית הספר.

הרגע הראשון שנזכור נגרם לי על ידי חילופי תיקים בין ידידי נועם ואני בכיתה ראשונה. יום כלשהו, בעיצומו של השיעור האהוב עלי, העברנו תיקי ספרים כדי להסתיר קצת מהמורה נאום נצחי של ברקוביץ'. כאשר התיקים החליקו בינינו, התרחש משהו לא צפוי - התיק שלי נפל ישירות על הראש של מורתנו היקרה. הכיתה קמה בצחוק רועש ואני נשארתי עם פנים אדמות כמו תפוח רגיל. מאז ומהם, נקרא לי "הסטודנט של התיק המזומנם" על ידי חבריי, ואני לא מפסיק לחשוב איך תיק יכול להיות כל כך מסוכן.

לאחר מכן, היה לי חוויית כתיבה ממש מיוחדת ביחידת הלשון שלנו. המשימה הייתה לכתוב סיפור קצר על חיה מוזרה. כל התלמידים בחדר היו כלוזים בדפוסי יצירה, והסיפורים הועברו מיד אל המורה לקראת הסוף של השיעור. אני קצת מתמטט בעצמי, כי ספק הצלחתי לספק סיפור יצירתי. הסיפור שלי התחיל כמו כל סיפור רגיל, אך פתאום החלטתי לשנות את המהלך ולהכניס את החיה המוזרה למבנה הבית שלנו. התוצאה? חתול ששוחף בקולה בקופסאת הדודים שלי. חלום כל בעל חיים.

בניגוד לחוויות שקורות פתאומית, יש גם אלה שתכננו וביצענו יחד עם חברינו. זכרונות מהם עדיין על פי שנים. בכיתה התיקיים תחרות ציור רגליים, וחברי ואני החלטנו לשתתף יחד. נגיע לחזון המחנק - פסל הברונזה של בית הספר. כל אחד מאיתנו הביא צבעי אקריליק, מכחול, וקיסם. התחלנו בכניסה חמה, חושבים שנצליח להעניש את הצופים ולשאוב יחד מהם תחושה של עיצוב יצירתי.

כאשר סיינו השעות והציור הושלם, הפסל נראה יותר כמו רוחב של קשת משולשת מאשר כמו יצירת אמנות. התקררנו בעיקר

 על ידי קולגה התעקשה לקרוא לו "הפסל המסתובב". כל הבעיה הייתה בזה שבסופו של יום, הוא נתקע בידיים של המורה לפעמים. כשהמורה התנסחה על ידי הליך הפכני, הפסל התנודד מצידו לצידה. הצחקוקים שלנו היו כמו קולנוע קומדיה, ובאמת קשה לשכוח כמה פעמים ספגנו כמה חבילות על הכיסאות הקרובים.

ואם כבר אנו בסיפורי התחרות, עקוב אחרי הפעם שבה חברי הכי טובים ואני החלטנו להתחזק קצת ולהשתתף בתחרות הקרדיטים החברתיים. נכון, יש לך שאלה - מה קשור תחרות קרדיטים לבית ספר? נכון, ניצחנו במסקנה. כל הבנים והבנות התקרבו סביבנו והתחילו להוציא טלפונים מכיסיהם. צולם כל פינה של בית הספר והועלה לרשת תמונה מוצלחת שלנו, הכתוב "המלכים של הקרדיטים". היינו המלכים המקומיים של בית הספר לכמה ימים. אבל, כשהמורה התעוררה למציאות והתחילה לפרסם את הקליפ הוויראלי, הבנים האחרים התחילו להתמקם יחסית למסך המחשב. מה לעשות, נסחפנו למעלה וחטפנו עוד דקה של פופולריות. הסיוט המצחיק התקיים, ובסופו של יום השארנו עם הכינוי "המלכים של הקרדיטים" בפרקים של בית הספר.

בית הספר הוא דוכן של אירועים, רגעים נפלאים ומצחיקים שיישארו עמנו לעד. מבלי להביא לתחושת אי נוחות, החוויות הכי מביכות הופכות להיות הכי חמים ביום הזה. אז תחליטו לחיות את הרגעים, גם את המביכים, בכיתה. אולי הם יהפכו לסיפורים מצחיקים שתספרו בעתיד, בושה זו תמיד חלק מהצחוק.